כמחצית מהחוף בישראל תפוסה על ידי צבא ותעשייה, נמלים ומרינות, תחנות כוח ומתקני התפלה, שמורות טבע וחופי רחצה. משום כך מובנים לחצי הפיתוח על רצועת החוף הנותרת. 

אחד העקרונות החשובים המנחים את המאבקים לשמירת החופים הוא זכות הציבור לגישה ומעבר חופשיים בחופים. שביל הים הוא חלק ממאבק זה.

הנמלים העתיקים מוגנים לכאורה בזכות חוק העתיקות, והשטחים הפתוחים מוגנים ברובם על ידי חוק החופים, אולם שני חוקים אלה אינם מונעים למעשה פיתוח מסחרי – תיירותי אינטנסיבי, העלול לשנות לחלוטין את אופיו של אזור החוף. בשנת 2022 יסתיים החוזה ההיסטורי של החברה לפיתוח קיסריה עם המדינה, ולחברה תכניות שאפתניות לאזור שבבעלותה. קיבוץ נווה ים ויישובים אחרים לאורך החוף עוברים הפרטה והרחבה, עם סכנה להשתלטות בלתי חוקית על קרקעות. הישוב עתלית סופחה לאחרונה למועצה אזורית חוף כרמל, שיחד עם חברת המלח רואה בבריכות המלח את עתודת הפיתוח העיקרית. הבסיס הצבאי הסמוך נבנה באופן מסיבי, מבלי שיהיה כפוף לחוק החופים וללא הערכה של השפעת הבינוי על נוף התרבות. כל אלה הן דוגמאות ספורות למצב הקשה. 

דעת הקהל הצליחה להגיע להישגים מסוימים בנושא שמירת החופים, בעיקר בשל פעילותם הבלתי נלאית של ארגונים כמו אדם טבע ודין, צלול, החברה להגנת הטבע וארגונים מקומיים כמו כחול וירוק בחוף הכרמל. 

בעתיד צפויים מאבקים על ייבוש הים והקמת איים מלאכותיים. בישראל כבר יובשו שטחים בים כמו רחוב העצמאות בחיפה ושטחי האחסון והתפעול של הנמל החדש במפרץ חיפה ואם מגמה זו תימשך, יש לתכננה ולבצעה בזהירות רבה. בנוסף, זה שנים רבות קיימות בפורומים שונים,  תכניות להקים בארץ איים מלאכותיים, בעיקר למתקני תשתית שעדיף להרחיקם מהחופים. גם תכנון וביצוע של פרוייקטים מסוג זה, ראוי שיבוצעו בזהירות ובקפדנות רבה. 

​

החוק לשמירת הסביבה החופית התשס"ד – 2004

אין ספק כי אחד מהכלים המשפטיים החשובים ביותר להגנה על חופי הים של ישראל הוא החוק לשמירת הסביבה החופית שנחקק ב 2004 והקמת הולחו"ף (הוועדה לשמירה על הסביבה החופית) כחלק ממנו. החוק קובע כי כל אדם הפוגע בסביבה החופית ללא היתר, או שאיננו נוקט באמצעים לשימור הסביבה החופית ולהשבת המצב לקדמותו בהתאם להיתר שניתן לו – עובר עבירה פלילית שדינה מאסר או קנס משמעותי. 

הסביבה החופית מוגדרת בחוק בצורה ברורה: כל שטח מימי החופין של ישראל ו 300 מ' ביבשה שיימדדו מקו החוף. פגיעה בסביבה החופית מוגדרת בחוק כפעולה של אדם הגורמת לשינוי ניכר במהלך ההתפתחות הטבעית אן בשימור של הסביבה החופית. החוק אף מציין במפורש שורה של פגיעות אפשריות בסביבה החופית. החוק חל על חופי הים התיכון ומפרץ אילת והחל מאפריל 2008, גם על חופי הכנרת. 

הגישה העומדת ביסוד החוק היא שהסביבה אינה רק סביבה ביולוגית/ אקולוגית אלה גם סביבה תרבותית, חברתית וכלכלית.

 

מטרות החוק

1. להגן על הסביבה החופית ואוצרות הטבע והמורשת שבה, לשקמם ולשמרם כמשאב בעל ערכים ייחודיים וכן למנוע ולצמצם במידת האפשר את הפגיעה בהם.

2. לשמור את הסביבה החופית והחול החופי לתועלת ולהנאת הציבור, ולדורות הבאים.

3. לקבוע עקרונות והגבלות לניהול, לפיתוח ולשימוש בני קיימא של הסביבה החופית

4. לשמור על זכות הציבור למעבר חופשי לאורך חוף הים (סעיף 5 לחוק). 

​

דוגמאות לפעולות העלולות להוות פגיעה בחופים 

1 ) פגיעה במערכות אקולוגיות המתקיימות בסביבה החופית; 2) פגיעה בטבלאות גידוד ומסלע, במערות ובמצוקים טבעיים, בדיונות חול ובאזורי שפך של נחלים, המצויים בסביבה החופית; 3)  פגיעה בקו המגע בין הים והיבשה ושינויו; 4) פגיעה בזרימה ובתנועה הטבעית של החול החופי ומי הים; 5) גרימת סיכון או נזק לאזורי מחיה של מיני צומח או בעלי חיים, ולרבייתם בסביבה החופית; 6) פגיעה באתרי מורשת ועתיקות כהגדרתם בחוק העתיקות, הנמצאים בסביבה החופית; 7) פגיעות נוספות כמו: פגיעה בניקיון הסביבה החופית, השלכה ואי פינוי של פסולת בנין ופסולת ביתית בתחום הסביבה החופית, פגיעה בשהיית המתרחצים בחוף, חסימת החוף וגידור החוף וסגירתו למעבר חופשי.

 

הוועדה לשמירה על הסביבה החופית

​מתוקף חוק שמירת הסביבה החופית הוקמה הוועדה לשמירה על הסביבה החופית (הולחוף). הוועדה מופקדת על שמירה ואיזון בין שיקולי התכנון לבין הערך של השמירה על הסביבה החופית וזאת בהתאם לעקרונות, לתנאים ולסייגים שנקבעו בחוק. חוק שמירת הסביבה החופית העניק למשרד להגנת הסביבה כוח כפול בוועדה (שני חברים בעלי זכות הצבעה) מתוך הבנת חשיבות השיקולים הסביבתיים בבחינת תכניות בחופי הים.