top of page

מקטע 6

דרך העתיקות התת ימיות, בית הקברות הצלבני והמבצר הצלבני הסגור

בואו לגלות את חופי המציאות התת-מימיות, את הכפרים הנאוליתיים השקועים בים, את המבצר הצלבני ואת הפלמינגו הוורודים

Screen Shot 2019-09-23 at 10.38.46.png

תיאור המסלול

יוצאים לדרך ממגרש החניה בחלק הדרומי ביותר של חופי הרחצה של חיפה (יעד בווייז: "החוף הדרומי חיפה"): מחורשת האשלים שליד מחסום שמורת חוף וים גלים. בעקרון, כמעט לכל אורך המקטע הולכים דרומה על החוף החולי בקרבת קו המים. בדרך נחלוף על פני אזורים מרובדים בסלעי כורכר ובמחשופי גיר וגם על פני אזורים המכוסים בחלוקי נחל גדולים שהתגלגלו לים מנחלי הכרמל. מימיננו הים ומשמאלנו גבעות כורכר נמוכות שמכוסות בדיונות חול ובצמחיית חוף. 

מעט ממזרח, לאורך כל המקטע, עוברת דרך פטרולים (בימים של ים סוער המקשה על הליכה על החול ניתן ללכת גם עליה). 

חולפים על פני הכניסות לכפר גלים, לקיבוץ החותרים, ולבסוף, למושב מגדים. מתקרבים לצפון מפרץ עתלית, ומגיעים לשפך נחל אורן. פונים מזרחה לאורך גדתו הדרומית של הנחל למרחק של כ-200 מטר לאורך אפיקו של נחל אורן (עד הגשר) ויוצאים בחזרה מערבה לקו המים. 

כל קו החוף במקטע שבו אנו הולכים מהווה בית קברות ענק לשרידים ארכיאולוגיים תת-ימיים מכל התקופות ההיסטוריות. שברי ספינות עתיקות שנטרפו ואשר מטענן שקע בים, נקברו בחולות המים הרדודים ונחשפים בזמן ואחרי סערות. הכתמים הכהים על קרקעית הים, הנראים גם מהחוף, הם משטחי חרסיות כהות, שרידים למרזבות בין רכסי הכורכר ששקעו בים.

מתקרבים למבצר עתלית, חולפים על פני בית הקברות הצלבני, וליד מזח הברזל עם צינור יניקת מי הים של מפעלי המלח אל הכביש, עולים אל הכביש, ליד שער שייטת 13. 

כאן ניתן להתרשם מיופיו של מבצר עתלית, שעדיין סגור למבקרים. 

הולכים מזרחה על הכביש, כשמצד ימין בריכות המלח (בחודשי החורף תוכלו לראות שם ציפורי פלמינגו ורודות). חוצים בזהירות את פסי הרכבת ליד המחסום המוסדר, ופונים מעט צפונה ומזרחה ומגיעים אל משטח הכורכר הגדול מתחת לחירבת קרתא, שם מסתיים מקטע 6  של שביל הים ומתחיל מקטע 7 (מחירבת קרתא לחוף נווה ים).

מקטעים.png

חורשת האשלים שמדרום לחוף הסטודנטים

נווט לנקודת ההתחלה

מגרש הכורכר הגדול שממערב ולמרגלות לחירבת קרתא בעתלית

נווט לנקודת הסיום

יסומן בקרוב

כ- 10 קילומטרים

קל-בינוני

נקודות יציאה באמצע מסלול: החותרים, מגדים

תחבורה

אוטובוס לנקודת ההתחלה: מחיפה לעתלית 221 מתחנה מרכזית חוף הכרמל עד קניון דרך הים בצפון עתלית.

אוטובוס מנקודת הסיום: קו 221 ליד קניון דרך הים לתחנה מרכזית חוף הכרמל.

רכבת לנקודת ההתחלה: תחנת חוף הכרמל ומשם כ-10 דקות הליכה ברגל לאורך שפת הים לנקודת ההתחלה. 

רכבת מנקודת הסיום: כ-15 דקות הליכה עד תחנת הרכבת בעתלית.

לינה והסעדה: בקרבת נקודות ההתחלה (בחוף דדו) והסיום במושבה עתלית.

אתרים ונקודות עניין במקטע

החותרים ומגדים

בין טירת הכרמל ועתלית יושבים על החוף קיבוץ ומושב. כפי שניתן להבין משמותיהם, האחד התכוון לחיות על שלל הים והאחר מפרי האדמה.  

קיבוץ החותרים נוסד בשנת 1948 באתר המושבה הגרמנית הנטושה נויהרדטהוף, כ-5 קילומטרים מצפון לישוב הקבע, שאליו עברו ב-1952. מקימי הקיבוץ שאפו לעסוק בדייג ימי, אך במשך הזמן עברו לענפי חקלאות יבשתית, לתעשייה ולמקצועות שונים. כיום חיים בו כ-250 איש והוא אינו מקבל תושבים חדשים. 

מגדים נוסד כמושב עובדים דתי בשנת 1949 על ידי כמאה משפחות עולים ממרוקו, אלג'יר, מצרים, טורקיה וספרד. כיום חיים בו, כולל בהרחבה, למעלה מאלף איש. ענפי המשק העיקריים הם מטעי בננות, גידולי שדה, לולים וצאן. 

וואלה, לא ידעתי: במים הרדודים בקרבת החוף מצויים שרידים ארכיאולוגיים של ישובים מתקופת הברונזה ועד התקופה הרומית-ביזנטית.  

 

מצפון למבצר עתלית

הכפרים הטבועים בחוף הכרמל: בסקר ארכיאולוגי שערכה היחידה הימית של רשות העתיקות לאורך קטע החוף בין עתלית לחיפה נמצאו במים רדודים שרידיהם של ששה כפרים מהתקופה הנאוליתית, מול חופי כפר סמיר, כפר גלים, תל חריז, מגדים, עתלית ונווה ים. הכפר בעתלית ים מתוארך לתקופת האבן הקדם קרמית (לפני השימוש בכלי חרס), ואילו חמשת האתרים האחרים מאוחרים יותר – מתקופת האבן הקרמית, 6000 – 4700 לפה"ס. חמישה אתרים אלה משקפים חברה חקלאית מפותחת, ששילבה בכלכלתה גם דיג, ופיתחה מערכת חברתית, אמונית ואמנותית. נמצאו בהם בארות בנויות, הפקת שמן מזיתים וקבורה טקסית של המתים באתרים נפרדים - שלושת הממצאים האחרונים הם הקדומים ביותר בעולם שנמצאו עד כה.  

וואלה, לא ידעתי: בכפרים הטבועים נמצאו עדויות לביות מינים רבים של צמחים ושל בעלי חיים.

עתלית ים

הכפר הניאוליתי בעתלית-ים שוכן במרחק 400 מטר מקו החוף, בעורפו של רכס כורכר טבוע, בעומק של 12-8 מטר מתחת לפני הים. בעבר קו החוף היה ממוקם מערבית לרכס הכורכר והכפר שכן על גדתו הדרומית של נחל אורן והשתרע על שטח של כ-50 דונם. האתר התגלה בשנת 1985 על ידי הארכיאולוג הימי אהוד גלילי, תושב עתלית, והחפירות במקום נמשכו כעשר שנים. האתר תוארך לסוף התקופה הנאוליתית הקדם קרמית ג', 7200 – 6300 לפה"ס. האתר כולל מבני אבן עם מוקדי שריפה, ממגורות, קברים, מתקן פולחני וכלים רבים מצור ועצם. הממצא האורגני עשיר ביותר וכולל עצמות בעלי חיים (ובין השאר דגים) וכן עצים וצמחים. שלדים של כ-60 בני אדם שנמצאו בקרבת הבתים העלו נתונים על אופי האוכלוסייה והחברה במקום והמחלות מהן סבלו התושבים, כולל אנמיה חרמשית ושחפת. מכל אלה עולה תמונה של יישוב קבע בעיצומה של המהפכה החקלאית.  

וואלה, לא ידעתי: באתר החפירות התת ימי נמצאו הבארות הקדומות בעולם.

 

נחל אורן

הוא אחד הנחלים הגדולים בכרמל, הוא זורם במורדותיו המערביים של הר הכרמל וחוצה את רכס הכורכר בקניון טבעי, שמצוקיו מתנשאים לגובה 6-5 מטרים. בקיץ נוצר בשפכו שרטון חול בגובה של כ-2 מטרים, החוסם את דרכו של הנחל לים. בעורפו של השרטון נוצר אגם קטן, בית גידול לדגיגי גמבוזיה. בעת שטפונות החורף נפרץ סכר החול ומי האגם זורמים אל הים צפונית לעתלית. מעברי הנחלים אורן ומערות ברכס הכורכר הוסדרו כנראה עוד בתקופה הרומית-ביזנטית, כדי לנקז את הביצות במרזבה שממזרח לרכס. מעברים אלה כונו בתקופה הצלבנית Petra Incisa (הסלע החתוך) או Via Districta (הדרך הצרה). 

וואלה, לא ידעתי: לאורך ההיסטוריה, היה זה מקום מועד לפורענות מצד שודדים שארבו כאן לעוברים בדרך.

מבצר עתלית

הצלבנים הנוצרים שבאו מאירופה כבשו את הארץ מידי המוסלמים החל משנת 1099. יותר ממאה שנה לאחר מכן, ב-1218, ציווה המלך הצלבני ז'אן דה בריין על בניית המבצר, כתגובה על בניית מבצר מוסלמי על הר התבור. הבונים ניצלו את מיקומו על חצי אי טבעי, כדי ליהנות מיתרון ההגנה שמספק הים משלושת עבריו. בעת החפירות ליסודות המבצר נתקלו הבונים בחומה מסיבית, כנראה של עתלית הפיניקית, ובין כתליה הם מצאו מטמון של מטבעות זהב שטרם נראו כמותם. הצלבנים האמינו שהמשיח שלח להם את המטמון כדי שיוכלו לממן את הוצאות הבנייה הגבוהות. בניית המבצר מיוחסת למסדרים הצבאיים של הצלבנים: הטמפלרים, הטבטונים ועולי רגל נוצרים. עם סיום בנייתו, נקרא המבצר בלטינית Castellum Peregrinorum שפרושו מבצר עולי הרגל, על שם אלו שעזרו לבנותו. מאז הוא נודע בשם שאטו פלרן, בצרפתית שהיתה השפה השגורה בממלכה הצלבנית.  

מבצר עתלית כלל מגדלי שמירה גבוהים וחזקים וחפיר בצדו המזרחי, שאותו היה ניתן להציף במי ים. ניתן לראות עד היום את שרידי מגדל העוז, היחיד ששרד מתוך שלושה מגדלים, בכיוון מזרח (היכן שהים אינו מספק הגנה טבעית). מזרחית למבצר החלה להתפתח עיירה צלבנית שחסתה בצלו של המבצר האימתני. 

לאחר נפילת עכו לידי הממלוכים, ב-1291, היה מבצר עתלית המעוז האחרון לשלטון הצלבנים בארץ, שפונה רק כשאפסה התקווה להגעת תגבורת למגניו. לאחר כיבוש המבצר הוא שופץ ותוחזק על ידי הממלוכים, אך בסופו של דבר הם הרסו אותו, כמו את שאר מבצרי החוף הצלבניים, מחשש שישמשו ראש גשר למתקפה צלבנית מחודשת.  

 

בתקופה העותומאנית שימשו אבני המבצר לבניית ביצורים בעכו, בחיפה ואפילו בביירות. מבצר עתלית הוא מופת ליכולות הבנייה המרשימות של ממלכת הצלבנים ולאמנות הביצורים המתקדמת שלה. 

 

וואלה, לא ידעתי: כיום נמצא המבצר בתחום בסיס חיל הים והוא סגור למבקרים, אך המאבק לפתיחתו לציבור מתנהל ללא הרף.

 

הנמל הקדום בעתלית

מפרצי עתלית שימשו את יורדי הים משחר ההיסטוריה. מתקופת הברונזה (הכנענית) הקדומה, כ-5,000 שנה לפני זמננו, התגלה על קרקעית הים קנקן חרס שהכיל צדפות מהנילוס, מצרך מבוקש בסחר התקופה. זו העדות הקדומה ביותר לסחר ימי לאורך חופי הארץ. 

בתחילת האלף הראשון לפה"ס נבנה כאן נמל, שהוא כנראה הקדום ביותר שנתגלה עד כה לחופי הארץ.  

הנמל תחום במערב על ידי שני איי כורכר קטנים, שחוברו בבניית שובר גלים ביניהם, ומוגן מצפון על ידי שובר גלים נוסף. על שוברי הגלים הותקנו רציפים ובקצותיהם ניבנו מגדלים מלבניים. כל אלה מתאפיינים ב"בניית ראשים" פניקית (אבני גזית גדולות המונחות כשצדן הצר פונה החוצה), בנייה עמידה בפני האנרגיה של הגלים. הנמל תיפקד גם בתקופה הצלבנית, אז נוספו לו ביצור גדול בהמשך לחומת המבצר וכן שני טורים של עמודי אבן, שחסמו חדירה לנמל במים הרדודים. בתקופה הצלבנית ניבנה מזח גם במפרץ הדרומי, שהמשיך לשמש עד סוף התקופה העותומאנית.

 

וואלה, לא ידעתי: עוגני אבן רבים שנמצאו במפרצי עתלית מעידים על סחר ימי פעיל ביותר, החל מתקופת הברונזה התיכונה.

 

בית הקברות הצלבני

על החוף מצפון-מזרח למבצר השתמר בית קברות צלבני, שבו נספרו לפחות 1,700 מצבות עשויות כורכר. חלקן פשוטות – טור של אבני כורכר - ואחרות עשויות מאבנים גדולות, שעל חלקן מופיעים תבליטים שונים – כלי עבודתו של הנפטר, לרוב כלי בנייה וחציבה, צלב, עוגן ברזל.  

וואלה, לא ידעתי: הנפטרים הונחו כשהם שוכבים על גבם בכיוון מזרח, פניהם כלפי מעלה וידיהם מונחות לצדי הגוף או משוכלות על חזם.

 

עוגנים

העוגן, המשמש לריתוק כלי שיט בים הפתוח, הוא אביזר ספנות הכרחי. אלפי עוגנים פזורים על קרקעית הים לאורך חופי ישראל. טיפוסי העוגנים השונים משמשים בארכיאולוגיה הימית כאמצעי ראשוני לתארוך ספינות ומטענן. 

העוגן הקדום היה אבן כבדה עם חור, שדרכו הושחל חבל - זהו "עוגן גבלי" (על שם העיר גבל בלבנון). אחריו התפתח עוגן דומה, אך בעל שלושה נקבים – אחד בחלקו העליון לחבל, ואחד או שניים בתחתיתו, שבהם הוכנסו ענפים שנתקעו בקרקעית הים וששיפרו את אחיזת העוגן ויציבות העגינה. גודל העוגן העיד על גודל הספינה וספינות גדולות נאלצו להצטייד במספר עוגנים.   

כאשר התבררה חשיבות האחיזה, ויתרו על משקל האבן והשתמשו בעוגן עץ בלבד, שהורכב מקורת עץ ארוכה (גזע או שוק) ושן או שתיים מעץ, להיאחזות בקרקעית הים. ייתכן ומקורו של עוגן העץ הוא במחרשה. שיני האחיזה שלו קיבלו במהרה צורה אופיינית, המשמשת עד ימינו. כדי להשקיעו במים הוצמדה לו קורה צולבת (זרוע), וכל חלקי העץ הוכבדו בעזרת פיסות עופרת שהוכנסו למגרעות מיוחדות שיועדו להן. בתקופה הרומית החלו לייצר מברזל עוגן זהה בצורתו לעוגן העץ, וצורתו לא השתנתה מאז ועד העוגן האדמיראלי בן ימינו.  

בימי הביניים נכנס לשימוש עוגן ברזל קצר בעל ארבע שיניים ("עוגן חתול"), ששימש גם לתפיסת ספינת האויב,

כמין קרס או וו.  

העוגנים החדשים דומים מאוד לקודמיהם, אלא שהם עשויים ממתכות מתקדמות וניתנים לקיפול, להקלת האחסון. שימוש חוזר בעוגן היה נפוץ באתרי פולחן שונים, פגאניים ואף נוצריים, בשל משמעותו הסמלית הקשורה בהצלה, גאולה והגעה למקום מבטחים. עוגנים מופיעים לרוב גם על מטבעות וביצירות אמנות. כך, עוגנים רבים נמצאו עם סימנים וחריטות שונות וניתן לראותם במוזיאון הימי הלאומי בחיפה ובמוזיאון המזגגה בקיבוץ נחשולים.  

bottom of page