הצמחים הגדלים בחופי ישראל הם חבורה מיוחדת במינה, שהסתגלה לחיים מול הים. הבעיה העיקרית שעמה מתמודדים צמחים בבית גידול זה היא רסס הטיפות המלוחות שהרוח מביאה מן הים, שכן המלח צורב את העלים. הצמחים המתקיימים כאן, בעיקר אלה הקרובים לחוף וסופגים את הרסס בכל עונות השנה, פיתחו מנגנונים כדי להתגבר על הבעיה.

נהוג לחלק את החוף לשני בתי גידול עיקריים: חול חולי (חוף נמוך) וחוף סלעי (חוף גבוה). במרבית חופי הארץ החוף הגבוה בנוי סלעי כורכר, למעט בראש הנקרה, שם יורד רכס הסולם הגירי היישר אל הים, ללא רצועה חולית שחוצצת בינו ובין המים. על סלעי הכורכר החשופים לרוח צומחים קריתמון ימי וחבצלת החוף. בראש רכס הכורכר ובאזורים חשופים פחות לרסס המלוח צומחים לענה חד-זרעית, רותם המדבר, אלת המסטיק, אטד החוף, קורנית מקורקפת, סירה קוצנית ושמשון סגלגל. בית גידול זה מאופיין בערבוביה של צמחים סהרו-ערביים (מדבריים) וים תיכוניים.  

התשתית החולית מציבה לצמחים אתגר נוסף – נדידת חולות. חול נודד עשוי לחשוף את שורשי הצמח ולהביא עליו כליה, או אפילו לקבור אותו כליל. גרגרי החול המתעופפים ברוח 

 הצמח שהסתגל יותר מאחרים למצב זה הוא ידיד החולות. לאחר שכבש את החול וייצב אותו במקצת, יכולים להצטרף אליו גם מינים אחרים. קרוב מאוד לים נשמרת רטיבות הקרקע זמן רב והחול יציב יחסית. 

בדרך כלל צמחיית החוף החולי אינה סובלת ממחסור במים. מפלס מי התהום בחוף החולי קרוב מאוד לפני הקרקע. תופעה זו באה לידי ביטוי ביכולתם של מינים רבים של צמחים לפרוח דווקא בקיץ. הם עושים זאת משום שבקיץ מתקיים בחוף משטר רוחות קבוע. בצהריים הרוח מתגברת ואחר הצהריים היא בשיאה. מהירות הרוח צונחת בלילה. השקט נשמר עד שעות הבוקר ואז שוב מתחילה הרוח להתגבר. כמה מיני צמחים אכן פורחים בלילה והם פיתחו פרחים בהירים וריחניים שמסייעים לחרקים המאבקים למצוא אותם. 

עם הצמחים הנפוצים בחולות החוף נמנים כמה צמחים המדגימים את התכונות הדרושות להישרדות בבית גידול זה: לפופית החוף - הצומחת כצמח שרוע, כך שרוב הרסס חולף מעליה; חבצלת החוף פיתחה כסות עבה של שעווה, המונעת מהמלח להגיע לרקמות החיות של העלים; לבנונית החוף הוא שיח שפיתח כסות עבה של שערות, המונעות גם הן מהמלח לפגוע בעלים. 

יכול להיות שזה מובן מאליו, אבל נדגיש שוב שאין לקטוף צמחי בר, מה גם שכמה ממיני הצמחים בחוף אנדמיים ונדירים.