עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
אצות
אצות הן צמחים החיים במים. הן חסרות שורש וחסרות מנגנוני רבייה שקיימים אצל צמחי יבשה. הן מתרבות ברבייה מינית וברבייה אל-מינית גם יחד. יש אצות חד-תאיות ויש אצות רב-תאיות גדולות והן שייכות לקווי התפתחות אבולוציונית שונים. התכונה המשותפת לכולן היא יכולתן לבצע פוטוסינתזה. אדרבא, אצות מבצעות יותר מ-70% מהפוטוסינתזה בעולם, תהליך שמוסיף חמצן לאטמוספרה.
האצות הן אחד ממיני האורגניזמים העתיקים ביותר. הן הופיעו לפני כ-3 מיליארד שנים ונשמרו בצורתן הראשונית ללא שינוי מהותי. האצות שפוגשים המטיילים בחופי הארץ משתייכות לשלוש קבוצות עיקריות - ירוקיות, אדומיות וחומיות. חלוקה זו מתבססת על הפיגמנטים המעניקים את הצבעים לגוף האצות.
מידע רב על אצות תוכלו למצוא באתר האינטרנט של ד"ר רחלי עינב, https://www.blue-ecosystems.com/seaweed-hebrew.
אצות החוף
רוב המטיילים פוגשים את האצות על סלעי החוף ועל טבלאות הגידוד - משטחי הסלע שנמצאים באזור הכְּרִית, האזור הנתון להשפעת הגאות והשפל. הסלעים האלה הזה מעניק לאצות תנאים מצוינים לצמיחה: מצע לגדול עליו, אור, חום וגלים עשירים בפחמן דו-חמצני. במשך שעות רבות ביממה הגלים שוטפים את הסלעים ומספקים לאצות את כל צרכיהן. אם במשך כמה ימים נושבת רוח מזרחית, נסוגים מעט פני הים והאצות מתייבשות ומתות. מות האצות טורף את הקלפים ושטח שהתפנה מתחוללת דרמה, בקרב בין מיני אצות מקומיות לאצות פולשות שמגיעות לים התיכון דרך תעלת סואץ.
חסנית
חסנית (Ulva lactuca) היא אצה ירוקית ימית, דומה במקצת לחס, נפוצה מאוד בחוף הישראלי. היא צומחת רוב חודשי השנה, אך נראית במיטבה בחודשי החורף, תקופה שבה גופה מתארך ומתארך עד שהיא נתלשת ומושלכת לחוף. רוב האצות התלושות נערמות ומתייבשות. אחרות, בעיקר בימי סערה, נסחפות לים ומחפשות לעצמן חופים אחרים.
חסנית - Ulva
תולענית חוטית
תולענית חוטית (Nemalion helminthoides), בת למחלקת האצות האדומיות, מיוחדת בהופעתה ובאקולוגיה שלה. צבעה חום וצורתה כחוט רירי שאורכו עד 40 ס"מ, מזכירה ספגטי במראה הכללי. היא צומחת סמוך לקו הגאות ומעליו ועל כן חשופה רוב הזמן לאוויר. מדי פעם בפעם האצה נרטבת במי ים. החשיפה לאוויר מקלה עליה לקלוט פחמן דו-חמצני הדרוש לה לפוטוסינתזה, מכיוון שריכוזו של גן זה באוויר גדול מאשר במים.
תולענית חוטית היא אצה שתלטנית ובדרך כלל לא צומחים מינים אחרים של אצות בקרבתה. אין יודעים מדוע קורה הדבר, אך ברור שהתולענית נהנית ממצב זה. ביפן מגדלים אותה למאכל, על רשתות שסופגות בתדירות גבוהה רסס של מי ים. תולענית עשיר בחומרים בעלי ערך בריאותי גבוה ובראשם ריכוז גבוה של נוגדי חמצון.
תולענית
נפוחית
נפוחית נפוצה (Colpomenia sinuosa), או בשמה העממי עגבניית הים, שייכת למחלקת האצות החומיות. היא נראית כגוש נפוח מלא קמטים ושקערוריות. הנפוחית צומחת טבולה בים, בחגורת התת-כרית והכרית. היא אוגרת בגופה גזים שהיא מייצרת, עד כדי כך שאפשר להבחין בבועות האוויר שבגופה. כאשר גוף הנפוחית מתמלא אוויר דיו, הוא משתחרר מהמצע שהוא מחובר אליו. האצה צפה על פני המים ומפיצה את עצמה לבתי גידול חדשים.
בחורף ובאביב, שיא עונת הצמיחה של האצה, היא נפוצה מאוד בכל חופי ישראל והים התיכון. בקיץ, כאשר גוברת החשיפה לאור, היא נעלמת.
נפוחית
גנית מאדימה
גופה של הגנית המאדימה (Jania rubens), ממחלקת האצות האדומיות, עשוי סבך חוטים דקים בצבעי ורוד-לבן. צבעה הבהיר הוא תוצאה של הריכוז הגבוה של גיר שבגופה. האצה קולטת כמויות גדולות של סידן ממי הים ובונה לעצמה שלד גירני שמאפשר לה להיות זקופה במים. הגיר מגן על האצה מפני מינים רבים של דגים, המעדיפים לאכול אצות רכות ולא גיריות.
השלד נשמר גם לאחר שהאצה מתייבשת ומאבדת את צבעה הוורוד. הגנית נפוצה מאוד באזור הגאות והשפל וגם במים עמוקים יותר.
גנית