top of page

החי במי הים התיכון

האוקיינוסים, והים התיכון בכללם, יוצרים גוף מים רציף המכסה כ-71 אחוזים מפני כדור הארץ. על אף זאת, באגן המזרחי של הים התיכון מתקיימות אוכלוסיות דגים ובעלי חיים משלו. הטמפרטורה הגבוהה של המים ודלות חומרי ההזנה יוצרים מצב שבו קיים מגוון הדגים והחי ואף המסה הכוללת שלהם קטנה. 

מיני דגים אלה מצטיינים בשחייה מהירה ובהתאמת צבעיהם למים. הם מתחלקים לדגי מרחבים, החיים לרוב בלהקות, כגון מקרלים,סרדינים וטונה; ודגי קרקעית כגון בקלה, דקר וקיפון אדום.  במשך אלפי שנים ניצודו דגים אלה על ידי יושבי החופים. עם התפתחות הטכנולוגיה ושיפור שיטות הדיג הידלדלה מאוד אוכלוסיית הדגה בים התיכון בכלל, ובמזרחו בפרט. 

רבייה במים

רוב היצורים הימיים מתרבים בהפריה חיצונית: הביציות ותאי הזרע מופרשים למים, מתלכדים ומתפתחים מחוץ לגוף האם. יש דגים המשריצים דגיגים חיים, לאחר שהביצים המופרות התפתחו בגוף האם. למינים רבים של דגים יש עונות מסוימות ומקומות קבועים לרבייה, שנקבעים על פי טמפרטורה, מצאי מזון ואורך היום והלילה. 

לביצים ולדגיגים הצעירים אורבות סכנות רבות ורק שיעור מועט מהם מגיע להיות בוגרים. דגים מפצים על מכשלה זו במספר עצום של ביצים. יש דגים שמטילים מיליון ביצים בתטולה אחת בציפייה שרק מביצה אחת יתפתח לדג בוגר.

Screen Shot 2019-09-22 at 14.27.54.png

יונקים ימים

היונקים הימיים קולטים חמצן מהאוויר אל ריאותיהם, הם חסרי זימים והם יולדים ולדות כדרך שאר היונקים. המסקנה: במהלך האבולוציה עזבו אבותיהם את היבשה ושבו למים. גופם מותאם היטב לחיים במים: גופם בנוי בצורה הידרו-דינמית, המקלה את התנועה במים;  גפיהם וזנבם הפכו לסנפירים; שכבת שומן עבה מבודדת את גופם.  

שמיעה הוא החוש העיקרי המשמש את היונקים הימיים. הם מסוגלים להפיק ולשמוע קולות מעבר ליכולת הקליטה של האוזן האנושית. הם קולטים הדים חוזרים של קולותיהם, מעין סונאר,  הפוגעים בעצמים במים. 

יש יונקים ימיים טורפים ואילו אחרים ניזונים מפלנקטון – צמחים ובעלי חיים זעירים הצפים במים. רוב היונקים הימיים חיים בלהקות. הם מקיימים מדרג חברתי מובהק, מסייעים זה לזה בעת צרה ומשתפים פעולה במשחקים. לכל פרט בלהקה יש שריקה אישית משלו ובאמצעותה מזהים חברי הלהקה זה את זה. היונקים הימיים פיתחו שפת תנועה מפותחת, המשמשת למסעות ציד משותפים, חיזור ושעשוע. דולפינים ידועים כבעלי מנת משכל גבוהה ואפשר לאלפם.   

רוב הלווייתנים והדולפינים המגיעים לחופי הארץ הם "תיירים" מזדמנים, אם כי זוהו כבר מספר להקות מקומיות של המין דולפינן מצוי. הם סובלים מהשלכות הפעילות האנושית  - דיג, הפקת נפט וגז, התפלת מים ובעיקר מזיהום הים. גופם אוגר, בלית ברירה, כמויות של פלסטיק ומזהמים אחרים. 

במכמורת פועל מרכז לחקר והצלה של יונקים ימיים (מחמל"י), העוסק בין השאר בהעלאת המודעות הציבורית לגורלם של אחינו שבים. 

Screen Shot 2019-09-22 at 14.34.11.png

דולפינן מצוי (תצלום: אוניברסיטת חיפה)

לוגו-מחמלי.jpg

ארגון מחמ"לי למחקר מסייע ליונקים ימיים במצוקה

Screen Shot 2019-09-22 at 14.38.24.png

פוסטר רשות הטבע והגנים – מיני החי בים התיכון של ישראל

כרישים  וטריגונים

כרישים חיים בים התיכון, אך בדרך כלל אינם מתקרבים לחוף. רובם אינם מסוכנים לאדם. אדרבא, אוכלוסיות של מיני כרישים רבים בים התיכון נפגעו קשות ולאחרונה הוכרזו כמינים בסכנת הכחדה.

Screen Shot 2019-09-22 at 14.43.10.png

תולענית

הכרישים שייכים למחלקת דגי הסחוס, כלומר, השלד שלהם סחוסים וחסר עצמות גרמיות. זוהי קבוצה עתיקה מבחינה אבולוציונית, ששרדה בזכות מנגנונים כגון הפריה פנימית, מוח מפותח וחושים חדים. אורך גופם של הכרישים נע בין 25 ס"מ ל-10 מטרים ואיבר התנועה העיקרי שלהם הוא זנבם החזק.  

בשנים האחרונות, בעיקר בעונת החורף, כאשר טמפרטורת הים יורדת, זוהו כרישים רבים הנמשכים למוצאי המים החמים של תחנת הכח בחדרה ובאשקלון. בחדרה מתקבצים עשרות כרישים באזור שפך הנחל ואפשר לצפות בהם מקרוב. 

טריגונים, או חתולי ים,  גם הם דגי סחוס. גופם שטוח בעל צורה דלתונית, או מעוגלת. אורך גופם מגיע לכ-80 ס"מ והם נעים קדימה בעזרת סנפירי החזה הגדולים שלהם ונראים כאילו הם עפים במים. הם נוהגים להתחפר בחול כשרק עיניהם וקצות סנפירי הגב בולטים ממנו. בבסיס הזנב הארוך שלהם נמצא עוקץ אכזרי, חד כתער, המצופה לעיתים ארס

טריגונים אינם תוקפנים, אך בעת סכנה מזדקר העוקץ הארוך ופגיעתו עלולה להיות קטלנית למי שבא עמו במגע. גם טריגונים הם בעלי חיים מוגנים. 

Screen Shot 2019-09-22 at 14.46.01.png

התקבצות כרישים בעונת החורף ליד יציאת המים החמים לים, תחנת הכוח בחדרה (תצלום: רון גפני)

צבי ים

צבי הים שייכים למחלקת הזוחלים והם נושמים אוויר בריאותיהם. המינים הנפוצים באזורנו הם צב ים חום וצב ים ירוק. אורך גופם של מינים אלה עשוי להיות יותר ממטר ומשקל בוגר גדול עולה לעיתים על מאה ק"ג. צב ים עשוי לחיות 200 שנה ויותר. 

נקבות צבי-הים עשויים להתרחק אלפי קילומטרים מאתרי ההטלה שלהם שבמזרח הים התיכון. הם אוכלי כל ומסתמכים בעיקר על חוש הריח למציאת המזון. הזכרים מבלים את כל חייהם בים ואינם עולים לחוף כלל.

צב ים.jpg

צב ים ירוק בשמורת ים שקמונה (תצלום: ישראל אבידג)

Screen Shot 2019-09-22 at 14.51.41.png

צבת ים חומה אחרי הטלה בחוף מכמורת (תצלום: יניב לוי)

צבי ים מזדווגים במים. בתחילת הקיץ עולה הנקבה לחוף חולי, חופרת גומת עמוקה בחול ומטילה בה עשרות ביצים הדומות לכדורי פינג-פונג. הנקבה מכסה את הגומה בחול וחוזרת לים. כעבור כחודשיים בוקעים האבקועים ובחסות החשיכה עושים את דרכם אל המים, מונחים על ידי נצנוץ אור הירח והכוכבים במים. הדרך לים מסוכנת ורק מעטים שורדים מארבים של עופות, יונקים ודגים טורפים. על פי ההערכות, רק צב אחד ממאה מגיע לבגרות מינית, המתרחשת בגיל מאוחר יחסית, בגיל שבין עשר ל-20 שנה. גם האדם פוגע קשות באוכלוסיות צבי הים. בעבר הם ניצודו בשל בשרם וביציהם. צב ים שנלכד ברשת דייגים אינו מסוגל לעלות ולנשום אוויר. תאורה מלאכותית ליד החוף עלולה לבלבל את האבקועים ובמקום למהר לים ללכת לכיוונים אחרים. קינים של צבי-ים עלולים להיפגע מבני אדם שמבלים בחוף. 

שמור-על-צבי-הים.png
Screen Shot 2019-09-22 at 14.57.02.png

חוות קינון צבי ים של רשות הטבע והגנים.  ביצים שהוטלו בחופים בעייתיים מועברות לאזור מוגן בצפון חוף הכרמל

דגי דקר (לוקוס)

משפחת הדקריים (Epinephelidae) מונה 163 מינים ו-16 סוגים, כולם דגים טורפים, הנפוצים באזורים טרופיים וסוב-טרופיים. רוב הדקרים שוכני קרקעית (בנטוניים) והם חיים ליד שוניות סלע. מרבית מיני הדקרים עשויים להחליף את מינם. פרטים שמתחילים את חייהם כנקבות עשויים להפוך במשך הזמן לזכרים. מספרם של הזכרים באוכלוסיות הדקרים נמוך פי כמה ממספרן של הנקבות והם חיים בממוצע זמן רב יותר.   

בחופי ישראל יש תשעה מינים של דקר. שלושה מינים, דקר הסלעים, דקר אלכסנדרוני ודקרנית אדומה, חיים בעיקר בבית הגידול הסלעי הרדוד, שעומקו עד כ-50 מטר. הם ממקדים את תשומת הלב של דייגים חובבים ומקצוענים. הציד מתנהל באמצעות רובה תת-מימי, מערכי חכות ורשתות.

Screen Shot 2019-09-22 at 14.59.51.png

דקר אלכסנדרוני (תצלום: פוצקר)

דגי דקר הם טריטוריאליים ומתלהקים בעונות הרבייה. תכונות אלה מסייעות לדייגים לצוד אותם. דגי דקר למיניהם מוגנים. אוכלוסיותיהם מתאוששות באיטיות ולכן ציד ודיג פוגעים בהן פגיעה אנושה.  

Screen Shot 2019-09-22 at 15.01.04.png

מדוזות

מדוזות הן בעלי חיים פשוטים, עשויים מחומר דמויי ג'לי ובעלי מבנה שמזכיר פעמון. גופן מורכב מ-95% מים, 3% מלחים ו-2% חלבון. בזרועות הציד שלהן, הדומות לשרוכים, וגם בחלקים האחרים של גופן, נמצאים תאים צורבים המפרישים ארס, ובעזרתם צדות המדוזות את טרפן. כל תא צריבה מכיל בלוטת ארס, שערת חישה ועוקץ. כאשר שערת החישה באה במגע עם טרף פוטנציאלי, העוקץ מחדיר את הארס לגופו של בעל-החיים ומשתק אותו.

מדוזות נפוצות ברחבי העולם במגוון גדלים וצורות. באסיה מקובל לאכול מינים אחדים של מדוזות.

Screen Shot 2019-09-22 at 15.04.47.png

מדוזות בחופי הים (תצלום: שאטרסטוק)

חוטית נודדת

בשנים האחרונות מופיעים בקיץ לאורך חופי הארץ נחילים ענקיים של מדוזות מהמין חוטית נודדת. מין זה חדר מהאוקיינוס ההודי לים התיכון דרך תעלת סואץ. קוטר הפעמון של החוטית הנודדת עשוי להגיע ל-80 ס"מ ואף יותר ומשקלה עד כ-60 ק"ג. בנחילי החוטית הנודדת עשויים להצטופף מיליוני פרטים. אורכו של נחיל גדול עשוי להגיע ל-100 ק"מ, לרוחב חצי קילומטר ולעומק של 40 מטר.  

החוטית הנודדת עשויה לפגוע קשות באדם שנוגע בה. הן סותמות את פתחי השאיבה של מפעלים, תחנות כוח ואניות וממלאות רשתות הדיג. בים התיכון אין לה אויבים טבעיים והיא מתרבה באין מפריע.

מאמץ רב מושקע במחקר מחזור החיים של המדוזה ובדרכים להתמודד עם נזקיה. מחקרים אחרים בודקים אם הארס שלה עשוי להיות מקור לטיפול רפואי. עד כה פותחו כמה תכשירים המגינים מפני צריבתה, אך טרם ידוע על טיפול פשוט ומהיר לטיפול במי שכבר נפגע מצריבה. 

Screen Shot 2019-09-22 at 15.07.46.png

מדוזות בחופי הים (תצלום: שאטרסטוק)

נעמית מצויה

נעמית מצויה (Glacymeris Insubrica) היא מין צדפה של מים מלוחים, נפוצה מאוד בחופי הארץ ואין ספור קשוות של צדפות ריקות מרפדות חלקים נרחבים מהחוף, בייחוד לאחר סערות. מקורן באוכלוסיות קדומות של הצדפה שחיו בים לפני אלפי שנים. אוכלוסיית הנעמית המצויה החלה להצטמצם באופן משמעותי לפני כ-2,000 שנה וכמעט נכחדה לגמרי לפני כאלף שנה, כנראה בשל שינויים סביבתיים. בשנת 1969 תועדה באזור חיפה בפעם האחרונה נעמית מצויה חיה. נראה כי בימינו נכחד המין לחלוטיו מארצנו. 

במדף החוף של חיפה נמצאת אוכלוסייה קטנה של נעמית חומת-בטן (G. Pilosa) – מין בעל קשוות ארוכות משל הנעמית המצויה ומכוסה בפרווה חומה. 

נעמית הוא סוג של צדפה ותיק מאוד בעולם. נמצאו מאובנים נעמית שגילם יותר מ-112 מיליון שנה. רוב מיני הנעמית נכחדו מהעולם ומכיוון שכך הצדפות הריקות שמונחות על החוף הינן ערך טבע מוגן ואין לאסוף אותן.

Screen Shot 2019-09-22 at 15.10.53.png

מפרץ הצדפים בחוף הבונים (תצלום: דותן רותם)

Screen Shot 2019-09-22 at 15.11.55.png

נעמית מצויה (תצלום: ויקיפדיה)

bottom of page