עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
רכסי הכורכר
כורכר הוא סלע משקע חופי, שנוצר בעקבות התאבנות דיונה. גרגרי החול, המורכבים בעיקר צורן (קוורץ) מתלכדים לסלע כאשר מי גשם ממֵסים גיר המעורב בחול וזה מתגבש מחדש ומשמש מלט המגבש את הגרגרים לסלע. מקור הגיר בשלדים ובקונכיות של יצורים החיים בים.
לעיתים חבילה של שכבות כורכר אינה מקבילה לשכבות אחרות באותו רכס, תופעה הקרויה שיכוב צולב מקורה בפעולת הרוחות על הדיונה המקורית לפני שהתאבנה.
רכסים ומרזבות
במישור החוף, מראש הנקרה בצפון ועד חופי סיני ניצבים חמישה רכסי כורכר מקבילים לחוף, כעדויות לקוי חוף קדומים. רכסי כורכר נוספים נמצאים על מדף היבשת, בעומקי מים שבין 30 עד 100 מטר, גובהם לרוב כ 20-40 מטרים ורוחבם עשוי להגיע למאות מטרים. הרכסים אינם רציפים לכל אורכם אלא ערוכים כסדרות של גבעו וביניהם קיטועים, בשל מעברי נחלים מההרים במזרח לים במערב. בדרום מישור החוף מספר הרכסים גדול ממספרם בשרון ובצפון הארץ.
בין רכסי הכורכר נמצאים שטחים מישוריים המכונים מרזבות. רכסי הכורכר חסמו את מעבר הנחלים לים ועל כן נוצרו מאחוריהן, במרזבות, ביצות. המאבק בביצות התנהל כבר בימי קדם ובמקומות אחדים כגון נחל אורן ונחל פולג נחפרו בתקופה הרומית ואולי אף קודם לכן פרצות כדי לאפשר למי הנחלים להתנקז ולעבד את הקרקע שנחשפה. בראשית המאה ה-20 יובשו רוב הביצות ואדמתן מנוצלת לעיבוד חקלאי ולבריכות דגים. במרזבות עוברים קווי תחבורה ראשיים ובהם כביש 4, כביש 2 ומסילת ברזל.
מבצר עתלית יושב על רכס כורכר שחלקו הצפוני שקוע בים. בריכות אידוי המלח נמצאות במרזבה הנמוכה שבין שני רכסי כורכר.
רכס הכורכר החופי
רכס הכורכר החופי נמנה עם התופעות הנופיות הבולטות בישראל. הרכס החופי משתרע, עם הפסקות פה ושם, בין מישור חוף הכרמל לעזה. בחלקים רבים מהרכס, מגבעת אולגה דרומה, נוצר מצוק זקוף ומרשים המתנשא עד כ-40 מטרים מעל חוף הים.
שיכוב צולב ברכס הכורכר מעיד על השפעת הסעת הרוח בדיונת החול המקורית ממנה התאבן הכורכר. שכבות חמרה בכורכר מעידות על שינויים בתנאי הסביבה
המצוק נוצר כנראה על ידי גלי הים המכים ברכס הכורכר. תופעה זו, המכונה "גידוד", התרחשה בעקבות עליית מפלס פני הים, עם סיום השלב הקרחוני האחרון. נסיגת המצוק נמשכת גם כיום, ייתכן אף שבקצב מזורז. כיום מגיעות לחופי הארץ כמויות קטנות יחסית של חול, רצועת החוף נעשית צרה יותר ובשל כך הגלים מכים בבסיס המצוק בכוח רב וממוטטים אותו. גורמים נוספים שעשויים להשפיע בכיוון זה הם עלייה במפלס פני הים עקב שינויי אקלים, וכן בניית מבנים ימיים כגון מעגנות ונמלים לאורך החופים.
מצוק כורכר בשרון. חוף צר מפריד בין הים לרכס הכורכר (תצלום: אליק אדלר)
כורכר בים
ממערב לחוף נמצאים רכסי כורכר השקועים בים. נראה כי הם נוצרו בשיאם של עידני קרח במיליון השנים האחרונות, בהם היה מפלס פני הים היה נמוך אף בכ-120 מטר מהמפלס הנוכחי, וקוי החוף באותם ימים השתרעו הרחק ממערב לקו החוף של ימינו. רכסי הכורכר שבים יוצרים תשתית למערכת אקולוגית המקיימת מגוון ביולוגי ימי עשיר.
חמרה וכורכר
לעיתים, בין שכבות כורכר נמצאות גם שכבות דקות יותר של חול חרסיתי וחמרה. שכבות אלה נוצרו כנראה על דיונות החול העתיקות, בתקופות שבהן הסעת החול נחלשה. ייתכן שכל שכבת חמרה כזו נוצרה בד בבד עם שכבת הכורכר שמתחתיה כחלק מתהליך יצירת קרקע, שבמהלכו נשטף הגיר לעומק ומתגבש שם יחד עם גרגרי החול ליצירת כורכר. בד בבד, קרוב לפני השטח, נשאר חול חסר גיר המתעשר במרכיבים חרסיתיים לא גירניים, שהופך לחמרה. סברות אחרות טוענות שהחמרה נוצרה על כורכר בתקופות גשומות, שבהן נשטף הגיר מהחול.
שכבת חמרה בין שתי שכבות כורכר מתקופות שונות
סלע חוף
אין לבלבל בין הכורכר לסלע חוף (Beach rock). סלעי חוף נוצרים באזור הכרית, האזור הנתון להשפעת תנודות הגאות והשפל. אלה הם גושי סלע נמוכים, שונים במראם מכורכר, ונטויים בשיפוע מתון אל הים. סלעי חוף נוצרים מהתלכדות של שברי כורכר וגרגרי חול באמצעות מינרלים גיריים שהופכים למעין מלט. הם נוצרים במהירות, במשך שנים ספורות ולעתים אפשר לזהות בהם שברי בקבוקים וחפצים שנלכדו בסלע.
טבלאות סלע חופי (beach rock) מצפון לחוף דור (תצלום: אליק אדלר)