עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
התקופה הכנענית
בתקופה הכנענית (3,300-1,200 לפנה"ס) חלה מהפכה במישור החוף של ארץ ישראל. קמו נמלים שקיימו מסחר תוסס עם ערי הים התיכון והומצאו המצאות חשובות בתולדות האדם ובהן זכוכית וסוד הפקת צבע הארגמן.
נמל עתלית
לאורך החוף קמו נמלים רבים, מאכזיב ושקמונה בצפון דרך עתלית ודור ועד אשקלון וחופי סיני. נמל עתלית היה מהחשובים שבהם. על קרקעיתו התגלה קנקן חרס התקופה הכנענית הקדומה (לפני כ-5,000 שנה) ובו צדפות מהנילוס, עדות לסחר ימי משגשג לאורך חופי הארץ. עוגני אבן רבים שנמצאו במפרצי עתלית מעידים גם הם על סחר ימי פעיל ביותר, החל מתקופת הברונזה התיכונה.
נמל עתלית המשיך לתפקד גם בתקופה הישראלית הקדומה (האלף הראשון לפנה"ס). שני איי כורכר קטנים תוחמים את הנמל במערבו. שובר גלים שחיבר בין האיים ושובר גלים נוסף מצפון הפכו את הנמל למוגן. על שוברי הגלים הותקנו רציפים ובקצותיהם נבנו מגדלים מלבניים.
נמל עתלית תפקד גם בתקופה הצלבנית (במאות 12-13 לספירה). באותם ימים הוסיפו לו ביצור גדול, המשך לחומת המבצר, ושני טורים של עמודי אבן שחסמו חדירה לנמל במים הרדודים. בתקופה הצלבנית נבנה מזח גם במפרץ הדרומי, שהמשיך לשמש עד סוף התקופה העות'מאנית.
הנמל הפיניקי בעתלית היה ממוקם מצפון לחצי האי שעליו יושב המבצר הצלבני (תצלום: ויקיפדיה)
ציור שחזור הנמל הפיניקי בעתלית. נעשה על ידי הארכיאולוג הימי אבנר רבן מאוניברסיטת חיפה, שחפר באתר (תצלום: אודי גלילי)
ציור שחזור של המבצר הצלבני בעתלית (תצלום: אודי ובן גלילי)
מגילת ון אמון
מגילת ון אמון היא פפירוס שנכתב בשנת 1,075 לפנה"ס בערך, שלהי התקופה הכנענית המאוחרת וראשית התקופה הישראלית הקדומה. המגילה התגלתה בשנת 1890 במצרים התחתונה. היא מגוללת את סיפור מסעו של ון אמון, כהן במקדש אמון במצרים, שנשלח ללבנון לשם בניית סירה לאל אמון.
מגילת ואן אמון באוסף מוזיאון פושקין, מוסקבה (וויקיפדיה)
ון אמון צויד בצרור מזומנים ויצא לדרכו בספינה שהפליגה צפונה. לאחר כמה ימי מסע עגנה הספינה בנמל דור, לצד ספינות רבות נוספות. בתקופה זו שלטו בדור הסיקילים (מוכרים גם כת'כר), חלק מקבוצת עמים המכונה גויי הים (אליהם השתייכו גם הפלישתים). ון אמון ירד לבלות בחוף וצרור הכסף שלו, שנשאר בספינה, נגנב ממנו על ידי אחד מאנשי הספינה.
ון אמון פנה לשליט דור, ריבון הנמל, ודרש ממנו את הכסף וסיוע בתפיסת הגנב. המלך לא נבהל מהכוהן המצרי וסירב להיענות לבקשתו, בטענה שהכסף נגנב על ידי איש צוות מצרי, הנתון לסמכותו של רב החובל של הספינה. ון אמון המתוסכל המשיך במסעו ובחוף צור גנב כסף מאונייה של העיר דור. מצויד בכסף הפליג לעבר גבל (ביבלוס, ראה ערך עוגנים), כש-11 ספינות של מלך דור רודפות אחריו. לאחר קשיים רבים הצליח ון אמון לבצע את עסקת קניית העצים, אך כשפנה לחזור למצרים, מצא את הספינות מדור צרות על נמל גבל. על סף ייאוש, הגיעה רוח מזרחית עזה (שרקיה או חמסין) וון אמון וספינתו הצליחו לפרוץ את טבעת המצור ו"לעוף" לקפריסין.
כאן נקרע הפפירוס, ואיננו יודעים את סופו של הסיפור. מכל מקום, המגילה שופכת אור על פרטים רבים של נתיבי המסחר ועל חוק ומשפט בתקופה כה קדומה.
מפרצי דור-טנטורה שימשו בעת העתיקה מקלט לספינות. כמה מהן, שטבעו שם, נחקרו לאחרונה (תצלום: אליק אדלר)
זכוכית
זכוכית היא חומר מלאכותי שנוצר משריפה של חול (צורן), אשלגן ונתרן בטמפ' של C1,1000. אשלגן ונתרן הם יסודות שנמצאים בשפע באצות. מקורות עתיקים מספרים שהפיניקים גילו את סוד ייצור הזכוכית ליד נחל הנעמן (בלוס) בחוף עכו, אך ידוע שזכוכית הייתה בשימוש במצרים כבר באלף השלישי לפנה"ס.
הזכוכית בראשיתה הייתה אטומה ושימשה לציפוי כלי חרס ותכשיטים. באלף השני לפנה"ס הופיעו כלי הזכוכית הראשונים, ומאז הלכה והשתכללה הטכניקה של ייצורם, כשהחוף הפניקי, ובמיוחד העיר צור, מוביל ומפורסם ברחבי העולם העתיק. נראה כי באזור צור נמצאו חומרי הגלם המתאימים ביותר לייצור זכוכית משובחת.
ניפוח הזכוכית וייצור זכוכית שקופה ושטוחה החלו בתקופה הרומית, לפני כ-2,000 שנה. לאורך החוף נמצאו מרכזים רבים לייצור זכוכית, שנסחרה גם כחומר גלם. גושי זכוכית גולמית נמצאו על קרקעית הים כחלק ממטענן של ספינות טרופות. גוש ענק של זכוכית גולמית מוצג לראווה בגן לאומי בית שערים.
המסורת המקומית של ייצור זכוכית איכותית נמשכה עד התקופה הצלבנית ואז עברה לאירופה דרך ונציה ומוראנו.