עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
לחצי הפיתוח על החופים וחקיקה
כמחצית מהחוף בישראל תפוסה על ידי צבא ותעשייה, נמלים ומרינות, תחנות כוח ומתקני התפלה, שמורות טבע וחופי רחצה. מצב זה מזמין לחצי פיתוח על רצועת החוף הנותרת.
זכות הציבור על חופי הארץ
אחד העקרונות החשובים המנחים את המאבקים לשמירת החופים הוא זכות הציבור לגישה ומעבר חופשי בחופים. שביל הים הוא חלק ממאבק זה.
הנמלים העתיקים מוגנים לכאורה בזכות חוק העתיקות, והשטחים הפתוחים מוגנים ברובם על ידי חוק החופים, אולם שני חוקים אלה אינם מונעים פיתוח מסחרי תיירותי שעלול לשנות לחלוטין את אופיו של אזור החוף. בשנת 2022 יסתיים החוזה ההיסטורי של החברה לפיתוח קיסריה עם המדינה, ולחברה יש תוכניות שאפתניות לפיתוח האזור שבבעלותה. קיבוץ נווה ים ויישובים אחרים לאורך החוף עוברים הפרטה והרחבה, עם סכנה להשתלטות בלתי חוקית על קרקעות. הישוב עתלית סופח למועצה אזורית חוף כרמל ויחד עם חברת המלח רואה בבריכות המלח את עתודת הפיתוח העיקרית. הבסיס הצבאי הסמוך נבנה באופן מסיבי, מבלי שיהיה כפוף לחוק החופים וללא הערכה של השפעת הבינוי על נוף התרבות. כל אלה הן דוגמאות ספורות למצב הקשה.
בזכות דעת הקהל נרשמו הישגים מסוימים בשמירת החופים, בעיקר בשל פעילותם הבלתי נלאית של ארגונים כגון אדם טבע ודין, צלול, החברה להגנת הטבע וארגונים מקומיים ובהם כחול וירוק בחוף הכרמל.
בעתיד צפויים מאבקים כנגד ייבוש הים והקמת איים מלאכותיים בעיקר למתקני תשתית שעדיף להרחיקם מהחופים. גם תכנון וביצוע של פרויקטים מסוג זה, ראוי שיבוצעו בזהירות ובקפדנות רבה. בישראל כבר יובשו שטחי ים ובהם רחוב העצמאות בחיפה ושטחי האחסון והתפעול של הנמל החדש במפרץ חיפה. אם מגמה זו תימשך, יש לתכננה ולבצעה בזהירות רבה.
הדמיית מחשב של פרויקט בנייה שהיה מתוכנן בחוף אכזיב ובוטל בעקבות לחץ ציבורי והתנגדות הגופים הירוקים (תצלום: בלינקר)
פעילי סביבה בחוף אכזיב (תצלום: אלי לוי)
החוק לשמירת הסביבה החופית התשס"ד – 2004
כלי משפטי חשוב בהגנה על חופי הים של ישראל הוא החוק לשמירת הסביבה החופית, שנחקק בשנת 2004. בעקבות החוף הוקמה הוועדה לשמירה על הסביבה החופית (ולחו"ף). החוק קובע כי כל אדם הפוגע בסביבה החופית ללא היתר, או שאיננו נוקט באמצעים לשימור הסביבה החופית ולהשבת המצב לקדמותו בהתאם להיתר שניתן לו – עובר עבירה פלילית שדינה מאסר או קנס משמעותי.
הסביבה החופית מוגדרת בחוק בצורה ברורה: כל שטח מימי החופין של ישראל ו-300 מטרים ביבשה שיימדדו מקו החוף. פגיעה בסביבה החופית מוגדרת בחוק כפעולה של אדם הגורמת לשינוי ניכר במהלך ההתפתחות הטבעית אן בשימור של הסביבה החופית. החוק אף מציין במפורש שורה של פגיעות אפשריות בסביבה החופית. החוק חל על חופי הים התיכון ומפרץ אילת ומאפריל 2008 גם על חופי הכנרת.
הגישה העומדת ביסוד החוק היא שהסביבה אינה רק סביבה ביולוגית ואקולוגית, אלא גם סביבה תרבותית, חברתית וכלכלית.
מטרות החוק לשמירה על הסביבה החופית
להגן על הסביבה החופית ואוצרות הטבע והמורשת שבה, לשקמם ולשמרם כמשאב בעל ערכים ייחודיים וכן למנוע ולצמצם במידת האפשר את הפגיעה בהם.לשמור את הסביבה החופית והחול החופי לתועלת ולהנאת הציבור ולדורות הבאים.לקבוע עקרונות והגבלות לניהול, לפיתוח ולשימוש בני קיימא של הסביבה החופית.לשמור על זכות הציבור למעבר חופשי לאורך חוף הים (סעיף 5 לחוק).
הוועדה לשמירה על הסביבה החופית
הוועדה לשמירה על הסביבה החופית (ולחוף) הוקמה מתוקף חוק שמירת הסביבה החופית. הוועדה מופקדת על שמירה ואיזון בין שיקולי התכנון לבין הערך של השמירה על הסביבה החופית, וזאת בהתאם לעקרונות, לתנאים ולסייגים שנקבעו בחוק. חוק שמירת הסביבה החופית העניק למשרד להגנת הסביבה כוח כפול בוועדה (שני חברים בעלי זכות הצבעה) מתוך הבנת חשיבות השיקולים הסביבתיים בבחינת תכניות בחופי הים.