עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
התפלת מים
מאזן המים הטבעיים של ישראל הוא שלילי, כלומר, המדינה משתמשת ביותר מים מההתחדשות הטבעית של גשם ומקורות מים אחרים. במשך השנים השתכלל משק המים במדינה והוא נחשב למתקדם ביותר בעולם, בזכות מערכות הובלת מים, מחזור שפכים, אגירת מי גשמים, השקיה חסכונית ושימוש מושכל במים.
בכל זה לא היה די. מאז שנות ה-80 נעשו ניסיונות בהתפלת מים, תחילה באילת ובים המלח. התפלה אפשרית גם ממים מליחים שמקורם בבארות, פעולה שמקטינה את הוצאות הייצור (רמת המליחות של מים מליחים נמוכה מזו של הים). בישראל פועלים עשרות מתקנים קטנים להתפלת מים מליחים, אך מרבית המים המותפלים מגיעים מהמתקנים הגדולים שלאורך החוף, המתפילים מי ים. מתקנים אלה נמצאים באשקלון, אשדוד, פלמחים וחדרה. מתקן שישי, הגדול מסוגו בעולם, שעתיד להפיק כ-200 מיליון מ"ק בשנה, מיועד לקום בשורק ומתקן נוסף יקום כנראה בגליל המערבי. כל מתקני ההתפלה פועלים בשיטת האוסמוזה ההפוכה. עם התחלת השימוש בגז טבעי יפחתו הוצאות התפעול של המתקנים ויצטמצם הזיהום הנלווה.
מתקני ההתפלה בשטח תחנת הכוח בחדרה. משמאל - פארק נחל חדרה (תצלום: ויקיפדיה
מתקני ההתפלה של חברת מקורות באשדוד (תצלום: מקורות, נפתלי הילגר)
בתהליך ההתפלה מוסיפים למים מינרלים חיוניים לבריאות הציבור. המים המושבים לים בסוף התהליך, בריכוז מלח גבוה מאוד, נמצאים בפיקוח המשרד להגנת הסביבה, ונראה שאינם משפיעים לרעה על הסביבה הימית.
כיום מתפילים בישראל כ-600 מיליון מטר מעוקב בשנה (מלמ"ש). עד שנת 2030 יותפלו כנראה 1,000 מלמ"ש, שיספקו את כל המחסור בצריכת מים בישראל. "המוביל הארצי החדש" מחבר את כל מתקני ההתפלה למערכת המים הארצית.