עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
דיג
דגים ובעלי חיים ימיים אחרים היו ועודם מרכיב חשוב מאוד במזון האדם. מלכודות, צלצלים, חצים, חכות ורשתות – נמצאו באתרים ארכיאולוגיים רבים, יחד עם אביזרי דיג ובהם קרסים, מצופים ומשקולות לרשתות, מחטים לקליעת רשתות ובתקופות מאוחרות יותר - פנסים למשיכת דגים בלילה. הממצאים מעידים שהאדם ידע לצוד דגי להקה, דגי קרקעית חולית וקרקעית סלעית, סרטנים וצדפות.
דגים משומרים בשיטות שונות היו מקור חשוב לחלבון. בעבר שימרו אותם בייבוש ובהמלחה. בימינו קיימות כמובן שיטות נוספות.
עוד לפני קום המדינה נעשו ניסיונות לפתח את הדיג העברי. לאחר מלחמת העצמאות קמו יישובים לאורך החוף מתוך כוונה "לכבוש את הים". באמצע שנות ה-60, בשל הקמת סכר אסואן ודיג-יתר בים התיכון, ספג ענף הדיג מכה. הדגים העולים על שולחננו מקורם בעיקר מיבוא, מחקלאות ימית ומבריכות הדגים.
ספינות דיג מכמורתן בנמל הקישון (תצלום: אליק אדלר)
גרירת רשתות המכמורת על קרקעית הים באופן בלתי מבוקר גורמת נזק סביבתי ניכר ולהתמעטות הדגה
דייגים בחוף אכזיב (תצלום: אליק אדלר)
כדי לסייע להתאוששות הדגה בים התיכון הוכרזו בישראל שמורות ים. הדיג בתחומן אסור באופן גורף. חוק הדיג מטיל גם הוא מגבלות על הדייגים. החוק אוסר על דיג בעונות מסוימות, מציב מגבלות כמותיות, קובע את גודל "העין" ברשתות ואת סוג הרשתות המותרות לציד דגים. חוק הדיג אוסר עד מרחק מסוים מהחוף על שימוש במכמורתנים – ספינות שגוררות רשת על קרקעית הים ולוכדות דגה ובעלי חיים נוספים ללא אבחנה.