עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
חקלאות ימית
גידול דגים בבריכות מתועד במצרים ובסין כבר בתקופת הברונזה הקדומה, לפני כ-5,000 שנה. בתקופה הרומית הפכו הפיסצינות – בריכות לגידול דגים – לסמל מעמד. בווילה המכבדת את בעליה הייתה בריכה שכזאת. בעלי הבית ואורחיהם יכלו לשלות ממנה דגים חיים ולהעלותם על שולחנם מיד לאחר הרחצה בבית המרחץ הפרטי שלהם. בריכות לגידול דגים נמצאו באתרים ארכיאולוגיים בישראל כגון תל תנינים וקיסריה.
משנות ה-60 של המאה ה-20, לאחר קריסת ענף הדיג בים הפתוח, נבנו בריכות דגים של מים מתוקים בעורף החוף, בעיקר בחוף הכרמל וגם במקומות אחרים בארץ שנמצאו בהם אדמות ביצה ומים מליחים שלא התאימו לגידולים חקלאיים אחרים. הקרקעית החרסיתית של המרזבות שבין רכסי הכורכר בחוף הכרמל התאימה במיוחד למטרה זו, שכן היא חסכה במשאבים הדרושים לאיטום הבריכות.
בבריכות גידלו תחילה קרפיונים בלבד. במשך הזמן נוספו מינים רבים אחרים – אמנון, בורי (קיפון), דניס (ספרוס זהוב), לברק ומוסר. לאחרונה החלו לגדל גם מיני דגים מיובאים (ברמונדי) ודגי נוי (קוי). בימינו נעשים ניסיונות לגדל בים דגים בכלובים כמו בתוך נמל אשדוד ואף בים הפתוח, אך התנאים בים הפתוח בעת סערות מקשים מאוד על כך.
בריכות הדגים בקיבוץ מעגן מיכאל
כלובי דגים בתוך נמל אשדוד (תצלום: לב ים)