top of page

חקלאות ימית 

גידול דגים בבריכות מתועד במצרים ובסין כבר בתקופת הברונזה הקדומה, לפני כ-5,000 שנה.  בתקופה הרומית הפכו הפיסצינות – בריכות לגידול דגים – לסמל מעמד. בווילה המכבדת את בעליה הייתה בריכה שכזאת. בעלי הבית ואורחיהם יכלו לשלות ממנה דגים חיים ולהעלותם על שולחנם מיד לאחר הרחצה בבית המרחץ הפרטי שלהם. בריכות לגידול דגים נמצאו באתרים ארכיאולוגיים בישראל כגון תל תנינים וקיסריה. 

משנות ה-60 של המאה ה-20, לאחר קריסת ענף הדיג בים הפתוח, נבנו בריכות דגים של מים מתוקים בעורף החוף, בעיקר בחוף הכרמל וגם במקומות אחרים בארץ שנמצאו בהם אדמות ביצה ומים מליחים שלא התאימו לגידולים חקלאיים אחרים. הקרקעית החרסיתית של המרזבות שבין רכסי הכורכר בחוף הכרמל התאימה במיוחד למטרה זו, שכן היא חסכה במשאבים הדרושים לאיטום הבריכות. 

בבריכות גידלו תחילה קרפיונים בלבד. במשך הזמן נוספו מינים רבים אחרים – אמנון, בורי (קיפון), דניס (ספרוס זהוב), לברק ומוסר. לאחרונה החלו לגדל גם מיני דגים מיובאים (ברמונדי) ודגי נוי (קוי). בימינו נעשים ניסיונות לגדל בים דגים בכלובים כמו בתוך נמל אשדוד ואף בים הפתוח, אך התנאים בים הפתוח בעת סערות מקשים מאוד על כך.

Screen Shot 2019-10-01 at 10.23.49.png

בריכות הדגים בקיבוץ מעגן מיכאל

Screen Shot 2019-10-01 at 10.28.15.png

כלובי דגים בתוך  נמל אשדוד (תצלום: לב ים)

bottom of page