עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
גן לאומי אכזיב
זהו אתר עתיקות המשלב חוף רחצה נאה במיוחד. רשות הטבע והגנים טיפחה את האתר והפכה אותו לאתר רחצה ייחודי, בעל שתי בריכות ים - בריכה של מים רדודים ובריכה של מים עמוקים.
זהו אתר עתיקות המשלב חוף רחצה נאה במיוחד. רשות הטבע והגנים טיפחה את האתר והפכה אותו לאתר רחצה ייחודי, בעל שתי בריכות ים - בריכה של מים רדודים ובריכה של מים עמוקים. בפארק יש מדשאות רחבות ידיים, המשתרעות על 25 דונם, חורשות צל, שולחנות פיקניק ומתקני צלייה (מנגל), מתקני שעשועים לילדים, מקלחות ושירותים, שירותי הצלה, מזנון ומסעדה. בגן לאומי אכזיב מפעילה רשות הטבע והגנים חניון לילה.
בתחום הגן הלאומי שכנה עיר נמל קדומה. היישוב במקום נוסד בתקופה הכנענית התיכונה (מאה 18 לפני סה"נ). המתיישבים הראשונים העמיקו את אפיקו של נחל כזיב, העובר מצפון לאתר, והפכו אותו למעגן. כדי למנוע את סתימת המעגן בסחף הנחל, הם סכרו את האפיק במעלהו והעתיקו את שפך נחל כזיב צפונה. הנחל נשפך לים דרך פרצה מלאכותית שנחצבה ברכס הכורכר, מצפון ליישוב, כך שהאפיק המחודש השתלב במערך הביצורים של האתר.
אכזיב נזכרה במקרא כעיר כנענית שבני שבט אשר לא כבשוה: "אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי צידון ואת אחלב ואת אכזיב…" (שופטים א 31). בתקופת מלכי ישראל השתלטו הפיניקים על האזור. הם פיתחו את נמל אכזיב, ששימש להם בסיס חשוב במסעות המסחר הימיים שלהם. מקורות אשוריים מדווחים על כיבוש העיר בידי סנחריב במסעו השלישי לפיניקיה ולארץ ישראל (701 לפני סה"נ). מתקופה זו התגלו באכזיב מצבות אבן הנושאים שמות עבריים כמו "זכרמלך" ו"עבד שמש בן…".
בתקופת המשנה נקרא המקום כזיב, או גזיב. על פי המקורות היה כאן בית כנסת. תושבי המקום עסקו בחקלאות, בדיג ובספנות. ענף כלכלי מיוחד, אופייני ליושבי ערי החוף, היה הפקת צבעי תכלת וארגמן מחלזונות ימיים. לצבעים אלה היה ערך כספי רב בימי קדם.
בתקופה הצלבנית נקרא המקום קסטל אינברט (אימברט) על שם האביר הומברטוס דה פאצ'י, שקיבל את המקום לרשותו מידי מהמלך הצלבני בלדווין הראשון (1104 לספה"נ). הסולטן הממלוכי בייברס כבש את אכזיב, כנראה בשנת 1271. מאז ישב כאן כפר קטן בשם א-זיב, ששמו שמר על צליל השם של היישוב הקדום. נראה כי בתקופה זו עברו התושבים להשתמש כנמל במפרץ שמדרום לתל, שנודע בערבית בשם מינת א-זיב (נמל אכזיב). רוב השרידים שנראים כיום בשטח נותרו מן הכפר הערבי הנטוש א-זיב ומהמבצר הצלבני שהיה כאן.
מסביב לאכזיב נחפרו בתי קברות אחדים והתגלו ממצאים רבים – צלמיות ומצבות, קנקני אגירה וכלי יבוא מארצות שכנות. בין הממצאים גם כלי חרס מחופים בצבע אדום ומלוטשים באבניים בצורה מיוחדת, תופעה שהעניקה להם את השם "כלי אכזיב".
החציבות הרבות שמסביב לאתר, חלקן בסלעי הים ואף באיים, הן ברובן מחצבות, מהן הפיקו אבני בניין. נחצבו גם בריכות לגידול דגים ולאחסון דגים שניצודו בים. בבריכות רדודות נהגו גם לאדות מי ים כדי להפיק מהם מלח ולגדל בהן את החילזון הימי ארגמונית, שממנו הפיקו את צבע הארגמן.